למה דו - לשוני? כי אני חיה בשתי שפות בו זמנית, כל הזמן. אני חושבת, מרגישה, חולמת ומדברת בשתי השפות, ובכל התבטאות משולבות תמיד שתי השפות. יש בלשנים המניחים שכאשר מערבבים הדו-לשוניים שפה עם שפה, עושים זאת כי באחת השפות, בדרך כלל זו שרכשנו ראשונה, אנחנו מביעים טוב יותר את רגשותינו (מול תקלה פתאומית יוצאת לי הקללה הארגנטינאית ״פוטה מדרה!״ בלי לחשוב), אחרים מאמינים שאנחנו עוברים משפה לשפה מסיבות פונקציונליות או חברתיות (למשל כשהשיחה הופכת לרשמית יותר). מבטי הכפול מאפשר לי לקבל פרספקטיבה רחבה ומאפשר לי גם לשמש מגשרת בין תרבויות - לתרגם
הדמות שמופיעה בפרופיל שלי היא המלינצ׳ה, האינדיאנית המקסיקנית, המתרגמת הראשונה של אמריקה הלטינית. כמוה, גם המתרגמים העכשוויים נחשבים בוגדים: או שהם בוגדים בטקסט המקור בניסיונם להפוך אותו מובן לקוראים מתרבות אחרת או שהם בוגדים בשפה אליה הם מתרגמים בנסיון לכופף אותה לסכמות התרבותיות של המקור
Por qué bilingüe? Porque vivo en dos idiomas al mismo tiempo, todo el
tiempo. Pienso, siento, sueño y hablo en los dos idiomas. Y cuando me
expreso están siempre involucrados los dos idiomas. Algunos lingüistas
suponen que cuando los que somos bilingües mezclamos un idioma con el
otro lo hacemos porque en uno de los idiomas, generalmente en el que
adquirimos primero, expresamos mejor nuestros sentimientos (el "Puta
madre!", ante una dificultad repentina me sale sin pensar), otros creen
que pasamos de un idioma a otro por razones funcionales o sociales (por
ejemplo cuando la conversación se convierte en formal). Mi doble
mirada, me ofrece un perspectiva ampliada y me permite oficiar de
mediadora entre culturas - traducir.
La maldicion
de Malinche - Gabino
Palomares
Del mar los vieron llegar
mis hermanos emplumados
Eran los hombes barbados de
la profecia esperada.
Se oyo la voz del monarca
de que el dios habia llegado
Y les abrimos las puertas
por temor a lo ignorado.
Iban montados en bestias
como demonios del mal
Iban con fuego en las manos
y cubiertos de metal.
Solo el valor de unos
cuantos les opuso resistencia
Y al mirar correr la sangre
se llenaron de verguenza.
Porque los dioses ni comen
ni gozan con lo robado
Y cuando nos dimos cuenta
ya todo estaba acabado.
En ese error entregamos la
grandeza del pasado
Y en ese error nos quedamos
300 anos esclavos.
Se nos quedo el maleficio
de brindar al extranjero
Nuestra fe, nuestra
cultura, nuestro pan, nuestro dinero.
Hoy les seguimos cambiando
oro por cuentas de vidrio
Y damos nuestras riquezas
por sus espejos con brillos.
Hoy en pleno siglo 20 nos
siguen llegando rubios
Y les abrimos las casas y
los llamamos amigos.
Pero si llega cansado un
indio de andar la sierra
Lo humillamos y lo vemos
como extrano por su tierra.
Uh! Hipocrita que te
muestras humilde ante el extranjero
Pero te vuelves soberbio
con tus hermanos del pueblo
Oh! Maldicion de Malinche,
enfermedad del presente:
Cuando dejaras libre a mi
tierra, cuando haras libre a mi gente?
קללת מלינצ'ה – גבינו פלומארס
אחי מקושטים בנוצות, מהים ראו אותם באים
אלה היו הגברים בעלי הזקן, מהנבואה מוכרים.
אלוהים מגיע! את קולו של המלך שמענו
ומפחד מהלא נודע את הדלתות פתחנו.
הם רכבו על חיות כמו שדים של הרוע
מכוסים במתכת ועם אש מתחת לזרוע.
מעטים התנגדו להם, באומץ מלא לבם
והתמלאו בבושה כשהביטו בנחלי הדם.
כי אלוהים לא אוכל ולא נהנה מהשלל
וכשבסוף הבנו, עולמנו היה כבר מחוסל.
ובגלל טעות זו, בלי משים, את עברנו
המפואר מסרנו
ובגלל טעות זו עבדים במשך שלוש מאות שנה נשארנו.
והקללה שלזר את הכול מוסרים, איתנו נשארה
את לחמנו, את כספינו, את התרבות ואת האמונה.
היום אנחנו ממשיכים להחליף זהב בעד זכוכיות
ומוסרים את אוצרנו בעד מראותיהם המבריקות.
היום, במאה העשרים, ממשיך לבוא אלינו הבלונדיני
ואנחנו פותחים לו את ביתנו וקוראים לו : ידידי.
אבל אם אלינו בא אינדיאני עייף מנדודיו בהר
אנו משפילים אותו ורואים אותו באדמתו זר.
הו! אתה, הצבוע שבפני הזר נוהג
בהתחסדות
אבל כלפי אחיך וכלפי עמך מתנהג ביהירות!
הו! קללתה של המלינצ'ה, של ההווה המחלה
מתי תשחררי את ארצי,מתי תתני לעמי מנוחה.
No hay comentarios:
Publicar un comentario