 |
| Miguel Hernandez |
|
|
|
|
חברי אוסקר אוהב מאוד לשמוע מוסיקה, הוא
נוהג לצעוד ברחובות ירושלים כשמהאוזניות בוקעים קולותיהם של הזמרים והזמרות שהוא
אוהב. וכשהוא אוהב במיוחד מילים, או לחן או ביצוע, הוא גולש באינטרנט, מאתר את
השיר ולקראת שבת הוא שולח לנו, לחבריו, את ברכת שבת השלום שלו והלינק של השיר שבחר
עבורנו, וכך גם אנחנו נהנים מסוף שבוע מוסיקלי. לפעמים הוא שולח שירים בעברית ולפעמים בספרדית.
כשהשיר בספרדית, לא כל חבריו מבינים את המילים. לרוב אין צורך בתרגום, המנגינה
וקול הזמר מספקים את האוזן ואת הנשמה. אבל כשמדובר בשירי משוררים מתעורר הצורך
לדעת על מה הם שרים. במקרים אלה גוגל, מסכן, אינו יכול לסייע.
אתמול שלח לנו אוסקר שיר יפהפה של ג'ואן
מנואל סראט, הזמר הספרדי הגדול שהופיע בארץ לפני מספר חודשים. מילות השיר הן של
משורר ספרדי, אחד המשוררים החשובים של ספרד במאה העשרים : מיגל הרננדס.
הבלוג היום מוקדש לאוסקר שביקש ממני שאעזור לו להעביר קצת מתחושותינו
כשאנחנו דוברי הספרדית, שומעים את סראט שר את המילים של הרננדס.
מיגל הרננדס (1910-1942) נלחם במלחמת
האזרחים הספרדית במסגרת הגדוד החמישי המפורסם, בצד של הרפובליקנים. הוא המשיך לכתוב במשך כל תקופת המלחמה. ב-1937
נפטר בנו הראשון מספר חודשים אחרי לידתו. ב-1939 נולד בנו השני. באותה שנה הרודן פרנסיסקו
פרנקו עלה לשלטון והלוחמים הרפובליקנים נאלצו לצאת מספרד. מי שלא הצליח להימלט
הוצא להורג או נכלא לשנים ארוכות. השלטון אסר על הפצתם של ספריו של הרננדס. הוא
עצמו נעצר, נידון למוות ומאוחר יותר גזר דינו הומר למאסר עולם. את שירי
הערש לבצל (Nanas de la cebolla) המוקדשים לבנו השני,
כתב בכלא לאחר שקיבל מכתב מאשתו בו סיפרה לו שהיא והילד מתקיימים מאכילת לחם
ובצל. הוא נפטר בכלא מטיפוס בגיל 32.
פבלו נרודה (משורר צ'יליאני, פרס נובל לספרות, 1971) כתב:
" לזכור את מיגל הרננדס שנעלם
בעלטה ולזכור אותו באור מלא, היא חובתה של ספרד, חובה של אהבה. מעטים המשוררים
הנדיבים והמוארים כמו הבחור מאוריאוּאֶלָה אשר פסלו יבנה יום אחד בין פרחי ההדר של ארצו הרדומה. למיגל לא היה האור המלא של הדרום כפי שהיה
למשוררים של אנדלוסיה אלא אור של אדמה, של בוקר מאובנת, אור סמיך של כוורת
מתעוררת. עם החומר הזה קשה כמו זהב, חי כמו הדם, הוא שרטט את שירתו המתמשכת. זה
היה האיש שבאותה שעה של ספרד הוציא את הצל לגלות!
חובתנו להוציא אותו עכשיו ותמיד מכלאו הקטלני, להאיר אותו באומץ ליבו ובייסוריו,
ללמד עליו כדוגמה של לב טהור! להאיר אותו! להאיר אותו בהלמות של זיכרון, שיתגלה
בגלי הבהירות, מלאך של תהילה ארצית שנפל בלילה חמוש בחרב האור! "
והנה השיר:
בן האור והעלטה
 |
| Joan Manuel Serrat |
|
|
את הלילה, אשתי: הלילה בשעה
שהכוח הנשי של הירח מגיע לשיאו.
את חצות:
העלטה המכריעה
בחלום הנשגב, באהבה הנשגבת.
אבוא אל גופך כשהלילה יטיל
את תשוקתו החמדנית למשיכה ולמרות.
תחושה שמימית ולוהטת מציפה אותי
מציתה צמרמורות בעצמותי.
את הלילה, אשתי.
אני צהרי היום.
הלילה ניצת כמו מדורה דוממת
של להבות מתכתיות והסתערות כהה.
ומסביב העלטה פועמת כמו חיה,
נשמתם המתפשטת של הבארות ושל היין.
 |
| Tapa del disco de Serrat de 1972 |
בקשי שנשתרע את ואני על השמיכה,
את ואני על הירח, את ואני על החיים.
בקשי שאת ואני נבער בהיתוך גרוננו
עם כיפת השמיים, האדמה הנרעדת.
אישה שופעת, אני קובר את עצמי בתוך רחמך.
רחמך השופע יהיה קברי.
אם ייכָּווּ עצמותי בברזל הלוהט
יגלו שאני נושא שם צרובה את דמותך.
עמוסים באהבתנו, רדומים וערים,
נמשיך להתנשק בבן, עמוק.
בנשיקותינו, שלך ושלי, מתנשקים מתינו,
מתנשקים התושבים הראשונים של העולם.
A mi amigo Oscar le gusta pasear escuchando
música. Cuando encuentra una cancion con letra, melodía o cantante que lo emocionan, al volver a su casa los busca en el internet y luego nos envía, a los amigos, su saludo para el shabat
acompañado por el link que nos llevará a la canción que él eligió para nosotros y que nos amenizará el fin de semana. A veces nos manda
canciones en castellano y a veces en hebreo. Cuando la canción es en español no todos los
amigos israelíes entienden la letra. Por lo general, no es necesario traducir:
la voz del cantante y la melodía bastan tanto al oído como al alma. Pero cuando
se trata de poemas cantados se despierta el deseo de saber el significado de
las palabras. Y en estos casos el pobre google no puede ayudar.
Ayer Oscar nos envió
una canción hermosa de Joan Manuel Serrat basada en un poema de Miguel
Hernandez, uno de los grandes poetas españoles del siglo veinte.
Hoy le dedico el blog a
Oscar, que me pidió que lo ayude a hacer sentir a sus amigos que no entienden
el español lo que sentimos nosotros, los hispanoparlantes, cuando lo
escuchamos a Serrat cantando laa palabras de Miguel Hernandez.
Miguel Hernandez
(1910-1942) luchó en la guerra civil española en las filas del famoso 5o regimiento republicano. Durante los tres años
de la guerra siguió escribiendo sus poemas. En 1937, unos meses después de
nacer, murió su primer hijo. En 1939 nació el segundo. En ese mismo año
El tirano Francisco Franco declaró terminada la guerra y se tomó el poder. Los
republicanos se vieron obligados a salir al exilio, los que no lograron escapar
fueron ejecutados o encarcelados por largos años. El gobierno de Franco
prohibió la difusión de los libros de Hernandez y el mismo fué apresado y
condenado a muerte cuando intentaba salir del país después de haber vuelto a su
pueblo para ver a su hijo recién nacido. La pena de muerte fue conmutada la de
cadena perpetua. En la cárcel, luego de
recibir una carta de su mujer en la que le contaba que ella y su hijito
subsisten comiendo pan y cebolla, escribió las Nanas de la cebolla,
dedicadas a pequeño hijo. Miguel
Hernandez murió de tifus en la carcel a la edad de 32 años.
El poeta del pueblo o el poeta del corazón,
Miguel Hernández, fue uno de los poetas más importantes de la literatura
española del siglo XX. En primer lugar, por su espíritu humilde y comprometido,
y en segundo lugar, por su innovadora poesía que a la vez reproduce la
tradición popular y los rasgos más importantes de muchos otros autores y
corrientes estilísticas. Llevado a la muerte por sus ideales republicanos y la
falta de apoyo, Miguel Hernández nunca perdió la esperanza de construir un
mundo mejor, algo que nos transmite en su poesía. La importancia de sus poemas
yace, pues, en la influencia que reciben y a su vez, en la influencia que
produjeron una vez muerto el poeta, ya que sus méritos no fueron reconocidos en
vida.
 |
| Miguel Hernandez - Joan Manuel Serrat | | |
|
|
Escribe Pablo Neruda:
" Recordar a
Miguel Hernández que desapareció en la oscuridad y recordarlo a plena luz, es
un deber de España, un deber de amor. Pocos poetas tan generosos y luminosos
como el muchachón de Orihuela cuya estatua se levantará algún día entre los
azahares de su dormida tierra. No tenía Miguel la luz cenital del Sur como los
poetas rectilíneos de Andalucía sino una luz de tierra, de mañana pedregosa,
luz espesa de panal despertando. Con esta materia dura como el oro, viva como
la sangre, trazó su poesía duradera. ¡Y éste fue el hombre que aquel momento de
España desterró a la sombra! ¡Nos toca ahora y siempre sacarlo de su cárcel
mortal, iluminarlo con su valentía y su martirio, enseñarlo como ejemplo de
corazón purísimo! ¡Darle la luz! ¡Dársela a golpes de recuerdo, a paletadas de
claridad que lo revelen, arcángel de una gloria terrestre que cayó en la noche
armado con la espada de la luz!"
Y este es el poema de Miguel Hernandez al que
Serrat puso música:
-- Hijo
de la luz y de la sombra
Eres la noche, esposa:
la noche en el instante
mayor de su potencia lunar y femenina.
Eres la medianoche: la sombra culminante
donde culmina el sueño, donde el amor culmina.
Daré sobre tu cuerpo cuando la noche arroje
su avaricioso anhelo de imán y poderío.
Un astral sentimiento febril me sobrecoge,
incendia mi osamenta con un escalofrío.
Eres la noche esposa,
yo soy el mediodía.
La noche se ha encendido como una sorda hoguera
de llamas minerales y oscuras embestidas.
Y alrededor la sombra late como si fuera
las almas de los pozos y el vino difundidas.
Pide que nos echemos tú y yo sobre la manta,
tú y yo sobre la luna, tú y yo sobre la vida.
Pide que tú y yo ardamos fundiendo en la garganta,
con todo el firmamento, la tierra estremecida.
Caudalosa mujer, en tu vientre me entierro.
Tu caudaloso vientre será mi sepultura.
Si quemaran mis huesos con la llama del hierro,
verían que grabada llevo allí tu figura.
Con el amor a cuestas, dormidos y despiertos,
seguiremos besándonos en el hijo profundo.
Besándonos tú y yo se besan nuestros muertos,
se besan los primeros pobladores del mundo.
הוא:
כי אז יש לך פרוסטאטה וצריך ללכת לאורולוג
