 |
| El Beso, Rodin |
פרק 7
כותרת יבשה לתיאור של נשיקה לוהטת, צרפתית ומתמשכת. לא אתייחס כאן ל- Rayuela, קלאס, ספרו המפורסם מ-1963 של הארגנטינאי חוליו קורטסר . השנה (אחרי 50 שנה!!) פורסם הספר בעברית בתרגומו של יורם מלצר. לפני שפורסם התרגום, מיהרה להביא המרצה, בסדנה לתרגום מספרדית באוניברסיטת ת"א, את המקור בספרדית של פרק 7 - תרגיל ראשון, שיעור ראשון, אוקטובר 2013. לפני שהתחלתי לתרגם, חזרתי ודפדפתי בעותק הישן של הספר שעלה לארץ יחד אתי לפני הרבה שנים. הדפים כבר צהובים וריח נושן נודף מהם, לצערי גיליתי שלא רק הדפים התיישנו אלא גם הטקסט עצמוי. כל כך התלהבתי מהספר החדשני ופורץ הדרך הזה כשהייתי צעירה! כל כך התאכזבתי כשחזרתי אליו! אבל לא מהפרק השביעי המופלא, הכולל את התיאור המדויק של הנשיקה, שבו קורטסר מפעיל את המכחול האימפרסיוניסטי שלו כדי להגיע לדיוק בתיאור תחושותיו וכדי לעורר אותן גם אצל הקורא . גם אם הקורא כבר עבר את גיל ההתבגרות ואינו זקוק יותר לקורס מזורז בהתנשקות בסגנון צרפתי...
קלאס - פרק 7 - חוליו קורטסר
אני נוגע בפיך, אני נוגע בפיך באצבע אחת, אני מצייר את פיך שהולך ונוצר מתוך ידי, שהולך ונפתח עכשיו כמו הייתה זו הפעם הראשונה, ודי לי לעצום את עיני כדי למחוק את הכל ולהתחיל שוב, אני מוליד כל פעם מחדש את הפה שאני חושק, את הפה שהיד שלי בוחרת ומציירת לך על הפנים, פה שנבחר בין כל הפיות , פה שבחרתי בעצמי בחירות מוחלטת כדי לצייר אותו בידי על פנייך, ובגלל איזה גורל שאני לא מבקש להבין הוא מתאים בדיוק לפיך שמחייך מתחת לזה שהיד שלי מציירת לך.
את מביטה בי, את מביטה בי מקרוב, בכל פעם מקרוב יותר ואז אנחנו משחקים בקיקלופים, מביטים זה בזה כל פעם מקרוב יותר ועינינו גדלות, הן מתקרבות ביניהן, הן נהפכות לאחת והקיקלופים מביטים זה בזה ומתנשפים מבולבלים, הפיות נפגשים ונאבקים ביניהם ברכות, נושכים זה בזה בשפתיים, הלשון נוגעת לא נוגעת בשיניים, משחקים בסמטאות הפה שאויר כבד הולך וחוזר בהן בניחוח נושן ובדממה. ואז ידיי מחפשות לצלול בשיערך, ללטף באיטיות בעומק שיערך בזמן שאנחנו מתנשקים כמו היה לנו פה מלא בפרחים או בדגיגים, בתנועות מהירות, בניחוח כהה. ואם אנחנו נושכים זה את זה הכאב הוא מתוק , ואם אנחנו משתנקים לרגע קצר ונורא ביניקה הבו זמנית של נשימותינו , המוות הרגעי הזה הוא יפה. ויש רק רוק אחד וטעם אחד של פרי בשל, ואני מרגיש אותך רועדת כנגדי כמו ירח על פני המים.
Rayuela – Capitulo 7- Julio Cotazar
Toco tu boca, con un dedo toco el borde de tu boca, voy dibujándola como si saliera de mi mano, como si por primera vez tu boca se entreabriera, y me basta cerrar los ojos para deshacerlo todo y recomenzar, hago nacer cada vez la boca que deseo, la boca que mi mano elige y te dibuja en la cara, una boca elegida entre todas, con soberana libertad elegida por mí para dibujarla con mi mano por tu cara, y que por un azar que no busco comprender coincide exactamente con tu boca que sonríe por debajo de la que mi mano te dibuja.
Me miras, de cerca me miras, cada vez más de cerca y entonces jugamos al cíclope, nos miramos cada vez más de cerca y nuestros ojos se agrandan, se acercan entre sí, se superponen y los cíclopes se miran, respirando confundidos, las bocas se encuentran y luchan tibiamente, mordiéndose con los labios, apoyando apenas la lengua en los dientes, jugando en sus recintos donde un aire pesado va y viene con un perfume viejo y un silencio. Entonces mis manos buscan hundirse en tu pelo, acariciar lentamente la profundidad de tu pelo mientras nos besamos como si tuviéramos la boca llena de flores o de peces, de movimientos vivos, de fragancia oscura. Y si nos mordemos el dolor es dulce, y si nos ahogamos en un breve y terrible absorber simultáneo del aliento, esa instantánea muerte es bella. Y hay una sola saliva y un solo sabor a fruta madura, y yo te siento temblar contra mí como una luna en el agua.
 |
| El Beso, Klimt |
Julio Cortazar lee el Capitulo 7
חוליו קורטסר קורא את פרק 7(בספרדית)
Gotan Project - Rayuela
Doble Mirada –Las miradas de dos personas que se acercan en el beso, se sobreponen, se convierten en una.
Doble Mirada - La mirada adolescente que
descubre la aventura del texto, la mirada veterana para la que el texto de Rayuela
ha perdido su encanto. Mirada nostálgica al Capítulo 7, que alguna vez se leyó
con fervor, como se lee un poema y como se lee un Manual de instrucciones: cómo dar un beso al estilo francés y la mirada de hoy al Capitulo 7 ...la misma
mirada.
No hay comentarios:
Publicar un comentario